מיומנו של נשיא- גניבת עין

כולנו הננו לקוחות של הסופרמרקט, הכולל אלפי מוצרים על גבי המדפים. אנו עוברים לידם עם העגלה ומבקשים לקנות, למשל, קופסה של תה ויסוצקי. על הקופסה של תה ויסוצקי יש כיתוב בצורה מיוחדת, עם האות w גדולה ובולטת שאנו מכירים. אנו מושיטים יד ונוטלים את הקופסה לעגלתנו. בבואנו הביתה, אנו מגלים שהקופסה שנטלנו כדרך שגרה מהמדף - אינה זו של ויסוצקי אלא של מפעל אחר, והצורה הדומה מאד של הקופסה והכיתוב שעליה הטעו אותנו לחשוב שאנו נוטלים את זו שרצינו ליטול. במקרה כזה אפשר לומר כי המפעל שחיקה את צורת הקופסה ואת הכיתוב המיוחד עליה של ויסוצקי גנב את עינינו לחשוב שאנו קונים מוצר א, בעוד שקנינו מוצר ב. זו היא "גניבת-עין".

כך מגדיר סעיף 59 לפקודת הנזיקין את העוולה שנקראת "גניבת עין":

"מי שגורם או מנסה לגרום, על ידי חיקוי השם, התיאור, הסימן או התווית או בדרך אחרת שטובין (מוצר) ייחשבו בטעות כטובין של אדם אחר, עד שקונה רגיל עשוי להניח שהוא קונה טובין של אותו אדם, הרי הוא עושה עוולה כלפי אותו אדם".

התביעות המשפטיות על פי עוולת "גניבת עין" הן רבות. מייצר מישהו מוצר מסויים. הוא השקיע ממון רב, וידע ורעיון כדי לתת למוצר שלו צורה מיוחדת, תפקוד מסוים או אפילו שם מסויים, אשר יאפיינו את המוצר ממוצרים אחרים בשוק. המוצר אכן הצליח, בא אדם אחר וחיקה את המוצר המוצלח, כמעט אחד לאחד, ומכר אותו בחצי מחיר. הוא לא השקיע משאבים, כמו היצרן המקורי, בתכנון ובביצוע המוצר. הצרכנים, לעתים קרובות, מתקשים להבחין בין המוצר המקורי ומוצר החיקוי. הם בוודאי מעדיפים את החיקוי, בשל מחירו הזול.

במקרה כזה מגיש היצרן המקורי מבקש מבית המשפט להוציא צו-מניעה נגד החקיין, ולמנוע את שיווק המוצר המחקה.

החיקויים הם בכל שטחי החיים. למשל: בגד אופנתי של אשה, אביזר חשמלי, מאכל מסויים, אבקת כביסה, ביסקויט, נעלי התעמלות.

לעתים החיקוי מיוצר בחו"ל, כגון במזרח הרחוק, שם כוח העבודה הוא זול בהרבה מאשר בארץ. סין, למשל, היא גן-עדן לחיקויים. שם מוכנים ליצר כל דבר, ובזול, ולהציף את השוק שלנו בסחורה החוטאת בגניבת-עין.

עסקתי בהרבה מאד תיקים של גניבת-עין. אביא כאן דוגמאות מהפסיקה שלי.

חברת חטיפים בשם פרומין (היום היא כבר חלק מ"אוסם") יצרה חטיפי מזון שנשאו את השם: "צ'יק צ'ק". חטיפים אלו כללו חטיף פלאפל, חטיף גריל ואחרים. הם שווקו בשקיות פלסטיק.

מסעדה מקומית החלה לשווק וופל מצופה בשוקולד שנשא את אותו השם. פרומין ביקשה צו-מניעה, אולם בקשתה נדחתה, מפני שפרומין לא הוכיחה כי המוצר שלה רכש מוניטין בשוק. כדי שזו תהיה גניבת-עין היה צריך להראות לבית המשפט כי קהל הצרכנים כבר זיהה את שם המוצר עם המוצר של פרומין. בנוסף: שני המוצרים ,שנשאו את השם הזהה - היו שונים זה מזה. האחד שיווק חטיפים מלוחים, והשני - מוצר מתוק מצופה בשוקולד.

תוצאה שונה הייתה בדיון סביב משקה ג'ין. חברת 'גרנט' מסקוטלנד היתה יצרנית ויסקי סקוטי מן הגדולות בעולם. בנוסף לוויסקי היא שיווקה, מזה עשרות שנים, גם ג'ין ו-וודקה מתוצרתה. תווית בקבוק הג'ין שלה היתה מעוצבת בצבעים כחול, לבן ואפור. כל אלו היה בהם כדי להקנות לה מוניטין רבים, והוקרה והערכה למוצריה.

חברה ישראלית החלה לייבא ולשווק ג'ין בבקבוקים, שבחזיתם - תווית, ועליה הסימן 'גרנט'ס' באופן בולט, בשילוב אותם הצבעים של 'גרנט' המקורית. קבעתי בהחלטתי שאכן התובעת היתה בעלת מוניטין רבים למוצר שלה גם בישראל. המבחן של אפשרות הטעיה מתייחסת לצרכן הרגיל - לאו דווקא המתוחכם - הזוכר תדמית או חוזי של מוצר באופן לא מדוייק, אשר התרגל לרכוש מוצר בשם מסויים או בצורה מסויימת, ואין הוא מתעכב בדרך הילוכו בסופרמרקט על פרטים והשוואות מדוייקות. אם השם של המוצר הוא שיצר אצלו את המוניטין, והוא נתקל במוצר העונה על אותו השם, סביר להניח שהוא ירכוש אותו, בסברו שזהו המוצר שהוא מחפש. על כן הענקתי צו-מניעה נגד השימוש בשם גרנט. כן קבעתי כי אין צורך להוכיח כי בפועל הוטעה צרכן כלשהו על ידי המוצר המחקה. די בכך שמישהו עלול היה לטעות.

כאמור, עשרות תיקים כאלה בפני התייחסו לעשרות מוצרים במגוון רב. בחלקם ניתן צו מניעה ובחלקם - לא. הרבה תיקים הוגשו על ידי יצרנים של בגדי נשים. מרגע שבגד זכה להצלחה בשוק, מיד הופיע בגד זהה בשוק הכרמל בחצי המחיר. איך בודקים אם אכן שני הבגדים דומים? במקרים אלה הייתי מביא את שני הבגדים הביתה לאשתי, כדי לשמוע את חוות דעתה. היא עזרה לי, בעינים של אשה, לקבוע אם אכן הקונה התמימה הייתה יכולה לטעות ולחשוב כי היא קונה בגד מקורי ולא חיקוי.

בכל אחד מהתיקים מגישים כמובן כמוצגים את המוצרים המקוריים והחיקויים. אלו היו נשארים בידי השופט עד למתן הכרעתו. לגבי מרבית המוצגים לא הייתה לי בעיה. הם הוכנסו לתיבת קרטון שהייתה מונחת מתחת לדוכן השופט עד לגמר הדיון. אולם בעייה נוצרה לגבי בקבוקי משקאות הוויסקי והג'ין שהוגשו כמוצגים. השארתי גם אותם כדרכי, וכדרך כל המוצגים הללו, עד להמשך המשפט, שהיה מיועד ליום המחרת. למחרת מצאנו שנים מהבקבוקים כשהם ריקים. לא בדקנו מי מהעובדים המנקים את האולמות ערך בלילה מסיבת שתיה...