הצעת פתרון (חלקי) למצוקת בתי המשפט
העומס המוטל על שופטי בתי המשפט הוא, כידוע, בלתי נסבל. כל שופט נדרש לדון ולהחליט במספר גדול ביותר של תיקים, דבר שאין לו אח ורע במדינות המערב. מטבע הדברים כך נוצרה "הסחבת" בבתי המשפט.
אני יכול להעיד מנסיוני ומהיכרותי את המערכת כי כל השופטים עושים מאמצים כנים ובלתי רגילים כדי לעמוד בעומס, אך מאמצים אלו לבדם אין בהם כדי לתת מענה לבעיה.
חוסר כוח-אדם שיפוטי הוא, כידוע, אחת הסיבות העיקריות למצוקה של בתי המשפט. המחסור האמור הוא אולי הסיבה הקשה מכולן, ועם זאת ניתן לתת לה פתרון, שאמנם לא יפתור אותה כליל, אך יקל עליה, אולי אפילו באופן משמעותי. פתרון מוצע זה אף אינו כרוך בהקצאת תקציבים מיוחדים למינוי שופטים נוספים.
עורכי הדין, המופיעים מדי יום בבתי המשפט השונים, מכירים את התופעה: כשהם מבקרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, למשל, הם רואים את עומס העבודה הכבד המוטל על כל אחד מהשופטים בו. כשהם באים לבית משפט אחר, מבין חמשת בתי המשפט המחוזיים האחרים, הם מופתעים לראות עד כמה נמוך העומס המוטל בהם על השופטים, בהשוואה לזה שבתל אביב. כך גם בין בתי משפט השלום השונים.
הסיבה היא – העיוות הקיים בחלוקה צודקת של תקני השופטים בין בתי המשפט השונים. הפרמטר הקובע בחלוקת תקני השופטים לכל בית משפט אמור להיות מספר התיקים המובאים לפתחו של אותו בית משפט. מספר השופטים שנקבע עד כה לכל בית משפט לא היה פרי מחקר בסיסי שהביא בחשבון את מספר התיקים, אלא פרי חלוקה היסטורית, שאפילו כשנקבעה - לא הייתה הולמת. מאז נוספו תקנים נוספים, שהוקצו פה ושם, מבלי שנעשה מחקר רציני על החלוקה היחסית הנכונה שלהם.
מה שנדרש עתה הוא: עריכת מחקר כזה על ידי מומחים לדבר. הנתון הבסיסי צריך להיות מספר התיקים הכללי שמוגש מדי שנה לבתי המשפט המחוזיים ובנפרד לבתי משפט השלום. נתון נוסף הוא מספר התיקים שמקבל כל בית משפט. לא כל התיקים הם בעלי משקל דומה. ישנם תיקים כבדים וישנם תיקים קלים, מבחינת הזמן הנדרש לבירורם. לאחר קביעת הפרמטרים המתאימים (וזה עניין למומחים בדבר לקבוע את כל הגורמים שיש להביאם בחשבון בשקלול) יש לבחון מהו אחוז התיקים שמונחים על כתפיו של כל אחד מבתי משפט המחוזיים, וכנ"ל, בנפרד, לגבי בתי משפט השלום. האחוז שייקבע הוא גם האחוז המגיע לכל בית משפט במספר שופטיו.
טלו עתה את מספר השופטים שהוקצו בפועל לכל אחד מבתי המשפט ובחנו: האם בית משפט פלוני לא קיבל מספר עודף של שופטים ממה שמגיע לו, לעומת בית משפט אחר שאצלו יש חוסר ניכר בין מה שמגיע לו לעומת מה שקיבל בפועל.
התוצאה, אני בטוח, תהיה מפתיעה.
השלב הבא יהיה קביעת הדרכים להעברת תקנים עודפים למקום בו יש תקנים חסרים. זה כבר עניין מינהלי, שלא יתבצע ביום אחד, אך ניתן לבצעו תוך מספר שנים. אין אני מציע להעביר, לפי התוצאה, שופטים ממחוז למחוז. אך כאשר יתפנה תקן עודף, בבית משפט פלוני, על ידי פרישת שופט בו, יש להעביר את התקן שהתפנה לבית משפט שלוקה בחסר.
אין זו בעיה פשוטה, אולם בהחלט אפשרית. היא תתרום להקצאה נכונה של כוח האדם השיפוטי, כך היא תקל על המצוקה בבית משפט אחד, ולא תכביד על זו שבאחר, וכל זאת. מבלי שיהיה צורך להוסיף תקנים.
אין זה פותר כאמור את כל הבעיה של העומס על השופטים, אך זה יאזן בצורה ניכרת את כוח האדם בבתי המשפט השונים.
בנוסף, יש כמובן צורך למנות שופטים נוספים, אך כאשר תעמוד על הפרק השאלה לאיזה בתי משפט יוקצו התקנים החדשים, יהיו בידי המערכת הנתונים הדרושים לאיזה מבתי המשפט יש להקצות תקנים חדשים אלה.
הצעה ברוח זאת כבר העליתי בעת כהונתי כנשיא בית משפט. עקב התנגדות של חברי הנשיאים בכמה מבתי המשפט האחרים, היא לא נתקבלה לביצוע. דרושה אפוא נחישות של מנהל בתי המשפט, בתמיכת נשיא בית המשפט העליון, לביצועה. יהיה זה פתרון הוגן, בבחינת "זה נהנה וזה איננו חסר".
