סיפורים קטנים; בדווי זקן

הערת המערכת: פוסט זה הינו חלק מסדרת סיפורים קצרים המגלה טפח אל מאחורי הקלעים של אולמות בית נמשפט.


במסגרת ערעורים על פסקי-דין של בית משפט השלום, היה בפנינו ערעור של צעיר ערבי, בדווי, שחטף ארנק מעוברת אורח ברחוב. הוא נתפס ונידון למאסר. בפנינו טען פרקליטו את טענות הערעור, ובסיום דבריו ביקש שנשמע גם את דברי אבי המערער. הסכמנו.

מאחד הספסלים קם על רגליו שייך ערבי בדווי מכובד, בעל הדרת פנים מרשימה, לבוש בבגדים מסורתיים, ובפיו בקשה: "היום יום חמישי" - פתח ואמר - "ביום ראשון הקרוב עומד המערער להתחתן. כבר הוזמנו הקרואים, כבר נשחטו הכבשים. הכלה מחכה לחתן, והוא במעצר. אנא שחררו אותו לימים מספר". אמרנו לו: "מוטב. נאפשר לחתן להיות בחתונה. הוא יובא על ידי שוטר, שילווה אותו, ולאחר גמר הטקס וה"חפלה" - יוחזר לבית-הסוהר". ביקש אבי החתן לשוחח על ההצעה עם החתן ועורך-הדין. לאחר ההתייעצות אמר לנו האב: "תודה על הצעתכם, אבל אני מבטל את בקשתי". שאלנו: "ומה בדבר הקרואים שהוזמנו, הכבשים שנשחטו וכל ההכנות לחתונה, והכלה שמחכה לחתן?" השיב האב: "החלטנו שהכלה תינשא לאחיו של המערער, ואילו הוא, כשישתחרר מהמאסר, נמצא לו כלה אחרת."