סיפורים קטנים; ראיה מיוחדת במינה

הערת המערכת: פוסט זה הינו חלק מסדרת סיפורים קצרים המגלה טפח אל מאחורי הקלעים של אולמות בית נמשפט.
 

בתקשורת  הרבו העיתונים לספר על עלילותיו של זאב רוזנשטין. הפעם היחידה שהוא הורשע בעבר היה על ידי המותב שלנו. הוא הובא לדין עם נאשם נוסף באשמת שוד. השנים פרצו בשעת לילה לביתו של יהלומן, בשכונת הדר-יוסף בתל-אביב, כפתו את היהלומן ואשתו, שישנו את שנתם, סתמו את פיהם ושדדו כספים ותכשיטים. המשטרה הגיעה לדירה זמן קצר לאחר השוד, ולמחרת בבוקר המשטרה כבר הייתה בביתו של השותף לשוד, ואספה, בין השאר, את בגדיו שלבש יום קודם לכן, כולל נעליו, לבדיקת המחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ). אנשי מז"פ אספו מהמטה של הנשדדים גרגרים וחלקי עפר, שנשרו כנראה מנעלי השודדים, בעת שכפתו את בני הזוג. בבדיקות שנערכו במעבדת מז"פ, התברר שהגרגרים שנאספו מן המטה היו גרגרי אבקה מאבקנים של איזה פרח. בבדיקת הנעלים נמצאו גם עליהם אותם הגרגרים בדיוק. פנו החוקרים לפרופסור דנין, ראש החוג לבוטניקה באוניברסיטה העברית, וזה מצא כי גרגרי האבקה היו ייחודיים: הם השתייכו לצמח שגדל רק במקום אחד בארץ - בחולות קיסריה. הייתה זהות מוחלטת בין גרגרי האבקה שנמצאו על המטה לבין אלו שהיו על הנעלים. בעת המשפט שהה פרופסור דנין בשבתון בארצות-הברית. הוא הגיע במיוחד ארצה כדי להעיד במשפט על זהות הגרגרים והייחודיות שבהם.
 

שני השודדים הורשעו, כשגרגרי האבקה שימשו אחת מבין הראיות החשובות והמכריעות נגדם.