סיפורים קטנים; רוסי זקן

עולה חדש רוסי זקן הגיע יום אחד לדירתה של בתו בחולון. עם כניסתו ראה שגבר מנסה לאנוס את בתו, והיא נאבקת בו. על השידה היה מונח אקדחו של התוקף. תפס הזקן את האקדח ושלף אותו כלפי התוקף. התוקף הרפה מן הבת ופנה לעבר הזקן. ירה הזקן ירייה אחת ופגע בזרועו של התוקף. התוקף המשיך להתקרב אל מול הזקן, צעד אחר צעד, וזה נסוג צעד אחר צעד כשהאקדח שלוף בידו. כשהגיע התוקף לדלת הכניסה, החל בורח במורד המדרגות. הזקן רץ בעקבותיו, ירה עוד שלוש יריות והרגו.
 

הזקן הואשם ברצח, היות ולא הייתה לו עוד סיבה לירות בתוקף כשזה היה בבריחה. כשהובא בפנינו הזקן – ריחמנו עליו. הוא הרי נתקל בסיטואציה מיוחדת, ופעל מתוך סערת רגשות, אך כל זה לא היה בו כדי לשנות את סעיף האישום מרצח להריגה. וזאת לדעת: באותם הימים כאשר אדם הורשע ברצח, אחת דתו – עונש מאסר עולם. לא היה שיקול-דעת לבית-המשפט (כפי שיש כיום) להטיל עונש אחר. פנינו אל התובעת וניסינו לשכנעה שתסכים להחליף את סעיף האישום להריגה, אך כל שידולינו לא הועילו, וכך גזרנו על הנאשם מאסר עולם.
 

לא חלפו אלא חדשיים וקיבלנו את פסק הדין של בית-המשפט-העליון לאמור: "אנו משבחים את הסכמת ב"כ התביעה להיענות לבקשתנו, ולהמיר את סעיף האישום מרצח להריגה". מסתבר שלבית-המשפט העליון היה כוח שכנוע טוב משלנו על הפרקליטות. העונש הופחת בהתאם והועמד על שנתיים, שאותם ריצה כבר הנאשם. הוא שוחרר אפוא לביתו באותו יום. לאחר מקרה זה תוקן בכנסת חוק העונשין, ובו ניתן שיקול דעת לבית-המשפט לגזור, במקרה מתאים, עונש מופחת על מי שהורשע ברצח.