סיפורים קטנים; המטריד

יום אחד בשעות הצהרים צלצל הטלפון בביתנו. הרמנו את השפופרת אך מן העבר השני לא נשמע קול. כעבור כמה דקות חזר הסיפור על עצמו, וכך במהלך כשעה היו עשרות צלצולים דומים. בשעות הערב חזר ונשנה הדבר, וכך גם בשעות הלילה המאוחרות: בחצות, בשעה שתים, ארבע ועוד.
 

התופעה הזו שבה ונשנתה גם בימים הבאים. היה ברור שמישהו מטריד אותי במכוון. באמצעות קצין הביטחון של בית-המשפט נכנסה המשטרה לתמונה. בימים ההם, שיחה מזוהה הייתה בלתי אפשרית. רק במקרים נדירים ניתן היה במרכזת הטלפונים לזהות את מקור השיחה. המשטרה ניסתה להתחקות אחר מקור השיחות – ללא הצלחה. כל שהצליחו לגלות היה שהשיחות הגיעו דרך המרכזת הבינעירונית, כלומר: ממישהו מחוץ לתל-אביב. הסתבר עוד שהשיחות שהיו אחרי חמש בערב היו שיחות של "השכמה", כלומר: המטלפן האלמוני היה מזמין לי צלצולי השכמה לשעות שונות של הלילה, כאילו אני הזמנתי שיחות אלו. לכן, לפי בקשתי, ביטלו במרכזת הטלפונים, מדי יום, את עשרות שיחות ההשכמה שהאלמוני הזמין עבורי.
 

כמה חדשים נמשך הדבר, והאלמוני הפך להיות חלק בלתי נפרד מהווי המשפחה. יום אחד נדמו הצלצולים, כשחלפו ימים אחדים ללא צלצולים – התחלנו כבר לדאוג לשלומו של האיש, ואולם חלף שבוע והוא "חזר לאיתנו" והצלצולים התחדשו.
 

לבקשת המשטרה עברתי על כל התיקים שדנתי בהם בחדשים שקדמו, כדי לנסות לנחש מי יכול היה לבחור בדרך כזו של נקמה בי, על פסק דין שנתתי נגדו.
 

מתוך התיקים דליתי כמה אפשרויות. הן נבדקו בזו אחר זו, עד שיום אחד התבשרתי כי עלו על עקבות המטלפן.