דירקטורים בחברות ממשלתיות (הרצאה)
עורך דין גדעון פישר - שותף מייסד

דירקטורים בחברות ממשלתיות (הרצאה)

עורך דין גדעון פישר - שותף מייסד

מסחרי

הקדמה:

היום נדון בתפקיד הדירקטור בחברה הממשלתית. אופיין ותפקידן המיוחד של החברות הממשלתיות, בהכרח, מקרין גם על אופן ניהול החברות הממשלתיות ותפקידיו של הדירקטור בחברות אלו, וכפי שנראה, למרות שיש קווים משיקים בין תפקידיו של דירקטור בחברות פרטיות וציבוריות לאלו של דירקטור בחברה ממשלתית, קיימים הבדלים רבים שנעוצים, רובם כרובם בהיותה של החברה, חברה ממשלתית.

 

מהי חברה ממשלתית?

חברה ממשלתית היא חברה שנרשמה על-פי פקודת החברות (או חוק החברות התשנ"ט-1997 שהחליף את פקודת החברות ("חוק החברות")), הוקמה בהחלטת הממשלה, בהתאם לחוק החברות הממשלתיות התשל"ה-1975 ("חוק החברות הממשלתיות"), כשיותר ממחצית הבעלות מצויה בידי הממשלה.

 

סעיף 1 (א) לחוק החברות הממשלתיות קובע:

"חברה ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית;"

"חברת בת ממשלתית" - חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי חברה ממשלתית, בידי חברת בת ממשלתית או בידי חברה ממשלתית יחד עם חברת בת ממשלתית;"

דוגמאות לחברות ממשלתיות: חברת החשמל, חברת מקורות, חברת נתיבי איילון, אלתא, דואר ישראל, בנק ישראל, רפא"ל, תע"ש ועוד.

 

מאפייני החברה הממשלתית

  1. מאפיינים פרטיים - מחד, לא מדובר ברשות, שהרי החברה לא הוקמה בחוק ויש לה אישיות רק במשפט הפרטי.
     
  2. מאפיינים ציבוריים - מאידך, החברה עוסקת, בדרך כלל, בתחומים ציבוריים, מספקת שירות חיוני לציבור, לעתים בעלת זיכיון/מונופול מטעם הממשלה.


הסיבות להקמתן של חברות ממשלתיות:

  1. צורת התאגדות מוצלחת.
     
  2. גורם היסטורי - התערבות הממשלה במגרש הפרטי.
     
  3. העדפת מעורבות ממשלתית באמצעות חברות ממשלתיות.

 

קווי פעולה של חברה ממשלתית:

חוק החברות הממשלתיות קובע כי תכלית החברה הממשלתית הינו:

"4. (א) חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא-ממשלתית, זולת אם קבעה לה הממשלה, באישור הועדה, שיקולי פעולה אחרים; הוראה זו לא תחול על חברה ממשלתית שמסמכי היסוד שלה אוסרים חלוקת רווחים.

 (ב) בחברה ממשלתית שאחת ממטרותיה היא לספק לציבור מצרכים או שירותים שלא על מנת להפיק רווחים, רשאית הממשלה להחליט שתפעל בהשגת מטרה זו לפי הכללים המחייבים אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין."

 

חוק החברות קובע כי:  

".11 (א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.

 (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה לתועלת הציבור."

 

חרף היותן של החברות הממשלתיות נתונות לשליטת המדינה, אין להן אישיות משפטית במשפט הציבורי אלא רק במשפט הפרטי.

 

תחולת המשפט המינהלי על גופים פרטיים

חוק החברות הממשלתיות קבע במפורש כי אין בעובדת הבעלות הציבורית, כשלעצמה, כדי להכפיף חברה ממשלתית לנורמות ציבוריות. חקיקה זו מבטאת כוונה ברורה של המחוקק לשחרר את החברה הממשלתית מעול המשפט הציבורי. ביטוי לכך ניתן למצוא בסעיף 4(א) לחוק בו דנו לעיל, ואשר לפיו חברה ממשלתית שמסמכי היסוד שלה מתירים חלוקת רווח תפעל על פי שיקולים עסקיים, זולת אם קבעה לה הממשלה שיקולי פעולה אחרים.
 

השאלה אם לסווג חברה ממשלתית כגוף דו מהותי תוכרע לא על פי הבעלות אלא  לפי מהות החברה, מטרותיה ותפקידה.
 

נטיית הפסיקה, בבג"ץ 86/731 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מא (2) 449 ("מיקרו דף"), בישרה את ראשית נכונותו של בג׳׳ץ להחיל את החובות מתחום המשפט המינהלי על פעולתם של גופים פרטיים, שלהם תפקידים ציבוריים על -פי דין, גם כאשר הם פועלים שלא במסגרת תפקידים אלה.מ פסק-הדין חברה קדישא ע"א 294/91 חברה קדישא נ' קסטנבאום פ"ד מו (2) 464], מייצג נכונות ברורה לנטוש את המבחן המוסדי ולהחיל את הדין המינהלי גם על גוף שאין לשלטון כל שליטה בו.
 

עניין מיקרו דף עסק במכרז שערכה חברת החשמל לישראל. בג״ץ קבע שהמקום הראוי לבחינת השאלות שהועלו בפני ו הוא בית-המשפט האזרחי, אך הוסיף וקבע כי בית-המשפט האזרחי שידון בנושא יחיל בצד הדין האזרחי גם את עקרונות היסוד של הדין המינהלי אך לא את הדין המינהלי ״על מלוא היקפו ודקדוקיו״. החלת עקרונות יסוד אלו, שיגברו על הוראות הדין האזרחי במקרה של סתירה, הוסברה באופיין ובתפקידן המיוחדים של חברת החשמל, המהווה בשל כך ״יצור כלאיים״. השיקולים שהביאו את בית-המשפט להחיל בעניין מיקרו דף את עקרונות הדין המינהלי על חברת החשמל הם בעיקרם שלושה: ״קיומן של סמכויות שלטוניות, הענקת זכיון בלעדי מהמדינה, והשליטה על אמצעי יצור חיוני.״ האם שלושת תנאים אלה הם הכרחיים? דומה שהתשובה לכך היא שלילית. בהמשך דבריו מרחיב השופט ברק לגבי שתי התכונות האחרונות. הוא מפתח את אמת-המידה הפונקציונלית, באומרו כי ״בעיניי אין שוני מהותי, מבחינת הפעילות במשפט הפרטי, בין חברת החשמל לבין רשות השידור או רשות הנמלים. הדמיון הפונקציונלי עולה על השוני הארגוני.״ כמו כן הוא מדגיש את חובת הנאמנות של מקבל הזיכיון הבלעדי לא רק כלפי הרשות שהעניקה לו זיכיון זה אלא כלפי שולחה, הציבור הרחב: ״מי שקיבל זיכיון מהציבור, צריך להתנהג כלפי הציבור באופן המצדיק הענקת זיכיון זו״. רעיון הנאמנות של בעל הזיכיון הבלעדי חזק דיו לעמוד בזכות עצמו. יש בו כדי לבסס את הרחבת תחולת הדין המינהלי אף ביחס לחברות שאינן בשליטת הממשלה.
 

חברת החשמל היא דוגמה בולטת. מה מייחד אותה? בית המשפט השיב: "קיומן של סמכויות שלטוניות, הענקת זיכיון בלעדי מהמדינה והשליטה על אמצעי ייצור חיוני..." (פרשת מיקרו דף [1], בעמ' 462, השופט ברק.(ניתן לומר עליה כי היא "יצור כלאיים" (שם, בעמ' 463). לפיכך חלה עליה הדואליות הנורמאטיבית. כלשון בית המשפט    -

 

"...חברת החשמל כמוה כרשות הציבור. על-כן עליה לפעול בהגינות ובסבירות, מתוך שוויון וללא הפליה..." (שם, 462")

 

בעניין חברה קדישא נסוב הדיון על חוזה שנכרת בין החברה קדישא לבין אלמן, שביקש לקבור את רעייתו בחלקה שבחזקת המערערת, בהר המנוחות שבירושלים. השאלה היתה האם חל הדין המינהלי על היחסים שבין הצדדים, ומשפיע על תוכנו של החוזה.
 

שלושת שופטי ההרכב ענו בחיוב על שאלה זו: הוראות הדין המינהלי (אם כי לא כולן, ולא במלוא עוצמתן) חלות על המערערת, בשל היותה ״גוף דו מהותי״.
 

נדמה אפוא כי שלוש הדרכים, שבהן בחרו השופטים ללכת בפסק-דין זה, לא תובלנה תמיד למסקנה אחת. קשה למצוא להן מכנה משותף, מלבד הרצון ואם תרצו, חוש המומחיות של השופט - המוביל אותם בסופו של דבר לאותה תוצאה.
 

 

השאלה המקדמית, שהתעוררה בעניין הסוכנות היהודית, היתה שאלת סמכותו של בג״ץ להעביר תחת שבט ביקורתו פעולות של הסוכנות היהודית. לאחר שבחן את טיבה של הסוכנות היהודית ואת מקור הסמכות לפעולותיה, קבע בית־המשפט שאין בחוק הסמכה לפעולתה, וגם אין היא פועלת מכוח אצילתן של סמכויות הממשלה. עם זאת, השאיר בית־המשפט ב״צריך עיון״ את השאלה האם בשל האפשרות שהסוכנות פועלת בעניין העתירה כגוף ״דו־מהותי״.המסקנה העולה מפסק־הדין היא, שהיקף תחולת הדין המינהלי הוא נושא הנתון לשיקול דעתו של בית-המשפט, ומעטים הם המשתנים התוחמים את היקפו של שיקול דעת זה.

 

המכנה המשותף של שלושת פסקי-הדין הנדונים הוא הנכונות להכיר בנסיבות מסוימות בתחולת הדין המינהלי על פעולות ציבוריות של גוף פרטי, שאינן על ־ פי דין. עוד משותפת להם הנכונות להחיל את הדין המינהלי באופן ״גמיש״, כלומר, להחיל רק עקרונות נבחרים של הדין המינהלי, ללא הקפדה על קיום כל הוראותיו. אך מעבר לכך קשה לחלץ מפסקי־הדין טעמים או מבחנים ברורים להחלת הדין המינהלי. אמנם יש המדגישים את החשיבות הציבורית של תפקידי הגוף הפרטי המסוים, אולם ספק רב אם מבחן זה יכול להיות בלעדי: מרבית הגופים שעליהם עשוי, לכאורה, לחול הדין המינהלי, ממלאים תפקיד ציבורי חשוב. אשר לתנאי המונופולין, אף הוא עשוי לכאורה להצדיק את הכפפתו של גוף פרטי לכללי הדין המינהלי, אך כפי שעולה מחוות דעתו של השופט אלון בעניין חברה קדישא, אין זה תנאי הכרחי. שיקול הדעת השיפוטי הרחב מגביל את היכולת לצפות פסיקה עתידית. יכולת צפייה זו חשובה במיוחד למתכנני ההפרטה של שירותים ציבוריים שונים, שהיו עד כה באחריות גופים שלטוניים.

 

גם לאחר שלושת פסקי דין עיקריים אלו, החיל בית המשפט את עקרונות המשפט המנהלי, על חברות בעלות מטרות ציבוריות, וקבע כי חל עליהן עקרון "המשפט הדו מהותי".

על פי המגמה המסתמנת, ממכלול פסקי הדין, בעלות ציבורית אינה מהווה, כשלעצמה, עילה להכפפת גוף פרטי לנורמות ציבוריות. עם זאת, עובדת הבעלות הציבורית עשויה לסייע להכפפת גוף פרטי לנורמות ציבוריות, בעיקר כאשר הפרמטרים הפונקציונליים בפעילותו אינם בעלי עוצמה רבה.

שיקולים להחלת דיו הציבורי:

מעורבות בפועל של השלטון בתאגיד- בדרך ניהול, מימון, מתן הוראות וכו'.
אופי ציבורי של הפעילות- בתחום החינוך, הבריאות וכו'.

 

 

עא 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים בע"מ, פ"ד מט(3) 196 (1995 היא הלכה מרכזית בתחום הדואליות הנורמטיבית. הלכה זו מהווה ציון דרך מרכזי בהתפתחות דוקטרינת הגופים הדו-מהותיים. השופט זמיר סוקר את ההתפתחות שנעשתה בקשר עם הדואליות הנורמטיבית, ומציין לעניין חברות ממשלתיות כי:

 

"לאחר מכן התפשטה הדואליות הנורמאטיבית לעבר גופים של המינהל הציבורי כאשר הם פועלים במתכונת של גופים פרטיים, כמו חברות ממשלתיות. חברה ממשלתית שוכנת על קו הגבול שבין גופים ציבוריים לבין גופים פרטיים. מצד אחד היא חברה, שאף כי היא מוקמת לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, הרי היא פועלת בעיקר לפי פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983, ויתר הכללים של המשפט הפרטי. אך מצד שני היא נשלטת, באופן מלא או באופן חלקי, על-ידי הממשלה. מכאן שהיא משמשת חלק מן המינהל הציבורי, והיא עשויה לשמש גם מכשיר בידי המינהל הציבורי להשגת מטרותיו. יש חברות ממשלתיות שהצד הציבורי בולט בהן לא פחות מן הצד הפרטי.                   

זמיר מציין כי בעוד באופן היסטורי, המונח דואליות נורמאטיבית בפסיקה, התייחס לגופים ציבוריים שלטוניים הפועלים בתחומי המשפט הפרטי, הרי שבהמשך הדרך העתיקה ה'דואליות הנורמאטיבית' את זירת פעילותה אל עבר גופים אשר נטועים מטבע הולדתם במשפט הפרטי אך הם מקיימים מאפיינים של משפט ציבורי:

.."לאחרונה עשתה הדואליות הנורמאטיבית צעד נוסף, גדול וחשוב. היא פרצה מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המיגזר הפרטי. בית המשפט פסק שהיא עשויה לחול גם על גוף פרטי שלא הוקם על-ידי חוק, שאין לו סמכויות מכוח חוק ושאינו משתייך, להלכה או למעשה, למינהל הציבורי. כזאת היא, לדוגמה, עמותה העוסקת בקבורה. מצד אחד, עמותה כזאת היא גוף של המשפט הפרטי, כמו אגודת ספורט או ארגון צדקה. אך מן הצד השני, כפי שבית המשפט פסק, יש לה גם מהות של גוף ציבורי. ראו פרשת קסטנבאום הנשיא שמגר הצביע על כך שהתפקיד המבוצע על-ידי חברה קדישא "...הוא בעיקרו ציבורי, הן מן הבחינה הפורמאלית והן מן הבחינה המהותית" (שם, בעמ' 484). הקבורה היא פעולה ציבורית חיונית; חברה קדישא עושה פעולה זאת לא למען מטרות רווח, אלא כקיום מצווה או חובה ציבורית; ברוב היישובים בארץ יש רק חברה קדישא אחת, בעלת מעמד בלעדי; היחסים בין חברה קדישא לבין מי שבא ביגונו להסדיר קבורת יקירו אינם דומים ליחסים רגילים בין ספק לבין לקוח (שם). השופט ברק הוסיף כי לחברה קדישא נתונה סמכות סטטוטורית מסוימת, קרי, "'...לעשות כל פעולה סבירה הדרושה למען קבורת נפטר יהודי...'", שבהפעלתה היא נתונה לפיקוח של מועצת בתי העלמין היהודיים, והיא אף מוסמכת להטיל אגרה על הקמת מצבה (שם, בעמ' 518). והמשנה לנשיא אלון (שהיה בדעת מיעוט לגוף העניין הנדון) סיכם ואמר כי "החברה קדישא היא דו-מהותית. שתי מהויות, מינהלית ופרטית, משמשות בה כאחד, ומדרכו של עולם יש שמתוך כך משמשות בה שתי מהויות אלה בערבוביה" (שם, בעמ' 490ׂ".

 

כך, בבג"צ 4289/00 אברמוביץ ואח' נ' ראש ממשלת ישראל

דן בית המשפט על הסכם שנערך בין המינהל לבין חברת הרובע, שהינה חברה ממשלתית שאמונה היתה על הרובע היהודי בירושלים.

בית המשפט קבע כי:

"חב' הרובע היא חברה ממשלתית שמניותיה מצויות כולן בידי הממשלה. היא הוקמה במישור המשפט הפרטי לצורך הגשמת מטרה ציבורית מובהקת – ניהול ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה. פעילותה לא נועדה להפקת רווחים, אלא לניהול נכסי הרובע כדי לקדם את האינטרס הציבורי בשיקום ופיתוח הרובע, וכן בשימור הייחוד ההיסטורי-ארכיאולוגי ותרבותי של האזור. המבנה התאגידי של החברה, אשר הוקמה מכוח חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: חוק החברות הממשלתיות) ופועלת על-פי עקרונות דיני החברות, מאפשר לה גמישות עסקית. עם זאת, נוכח המטרות שלשמן הוקמה, והסמכויות שהוקנו לה בהסכם הרובע ובתקנון החברה לפעול בנכסי הציבור, חלים עליה – בצד עקרונות המשפט הפרטי – גם עקרונות המשפט הציבורי. זוהי חברה ממשלתית המהווה חלק מהמינהל הציבורי, ומהווה מכשיר בידי המינהל להשיג מטרות בעלות אופי ציבורי בדרך נוחה יותר (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א 430 (1996), להלן: זמיר). הכוחות והסמכויות המינהליות המוקנות לחברה "גוררות" אותה אל תחום המשפט הציבורי (זמיר, בעמ' 450; בג"צ 731/86 מיקרו-דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 454, 463, 478 (1987))."

 

"35. חב' הרובע הינה גוף "דו-מהותי" במשפט, אשר על פעולותיה חלה "דואליות נורמטיבית". פעולותיה כפופות, בצד המשפט הפרטי, גם לעקרונות היסוד של דיני המינהל הציבורי. חלים עליה עקרונות היסוד של הגינות, שוויון, סבירות, יושר ותום לב (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 492 (1992), להלן: פרשת קסטנבאום; בג"צ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי דתי על-יסודי לבנות "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ"ד מז(2) 661 (1993); זמיר, בעמ' 480-481; אסף הראל גופים דו מהותיים: גופיים פרטים במשפט המינהלי 46-62 (2008); ע"א 8825/03 שירותי בריאות כללית נ' משרד הבטחון (לא פורסם, 11.4.2007); בר"ם 1106/04 ועדה מקומית לתכנון ובנייה - חיפה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (לא פורסם, 13.12.2006); ע"א 8414/08 טל נ' פריד (לא פורסם, 28.10.2008); עע"ם 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חב' נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ) (לא פורסם, 11.2.2008)).

 

חב' הרובע כגוף דו-מהותי כפופה, אפוא, לתחולה משולבת של המשפט הציבורי והמשפט הפרטי. היא פועלת ב"אזור הדמדומים" שבין המשפט הפרטי והציבורי, במצב של "דו קיום בין שני תחומי משפט אלה", כלשונו של השופט זמיר בע"א 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) בע"מ (פ"ד מט(3) 196, 205 (1995), להלן: פרשת און). חברה זו שוכנת על קו הגבול שבין הגופים הציבוריים לגופים הפרטיים. היא פועלת על-פי דיני התאגידים וחוק החברות הממשלתיות, מצד אחד, ונשלטת על-ידי הממשלה, ומהווה חלק מהמינהל הציבורי, מצד שני (פרשת קסטנבאום, בעמ' 492). היא ניצבת במוקד של כוחות הפועלים מכיוונים נוגדים: מצד אחד, קרבתה הגדולה, במהותה, לרשות מינהלית הפועלת להשגת מטרות ציבוריות מביאה עימה החלה גוברת של כללי המשפט הציבורי על פעולותיה. מצד שני, אופן הקמתה וכוחות שניתנו לה יונקים מתחום המשפט הפרטי, ואכן, יש "להישמר שלא יוטלו על הגוף המהותי, שהוא ביסודו גוף פרטי, כבלים של המשפט הציבורי שיכבידו עליו ללא הצדקה לפעול באופן יעיל למילוי תפקידיו ולהשגת מטרותיו" (פרשת און, בעמ' 208 (השופט זמיר)). "

 

המשמעות אפוא כי על חברות ממשלתיות ככל שהן פועלות למען הציבור וקיימת להן מטרה ציבורית בהכרח יחולו חובות כפולות- חובות מהמשפט הפרטי וחובות מהמשפט הציבורי, ובכללן, לפעול מתוך הגינות וסבירות הנגזרים עליה מכח מעמדן הציבורי. מעמדן המיוחד של החברות הממשלתיות משפיע גם על מעמדו,תפקידו וחובותיו של הדירקטור בחברה הממשלתית.

 

מינוי הדירקטור בחברה ממשלתית

חוק החברות:

"סעיף 59 לחוק החברות קובע כי האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון."

 

סעיף 18(א) לחוק החברות הממשלתיות מסדיר את דרך מינויים של דירקטורים מטעם המדינה בחברות ממשלתיות, בקבעו כי דירקטור יתמנה בידי השרים- שר האוצר והשר האחראי לפי החוק על ענייני החברה- לאחר התייעצות את הועדה לבדיקת מינויים.

 

כאמור, סעיף 18(א) לחוק החברות הממשלתיות מסדיר את דרך מינויים של דירקטורים מטעם המדינה בחברות ממשלתיות, בקובעו כי דירקטור יתמנה בידי שר האוצר והשר האחראי לפי החוק על ענייני החברה.
 

סמכותו של השר למנות נושאי משרה בחברה, היא סמכות שלטונית מינהלית, הנשלטת על ידי החוק ועל ידי כללי היסוד של המשפט המינהלים, החלים על רשות מינהלית בהפעלת סמכותה ושיקול דעתה. כך, על המינוי צריך להיות במסגרת סמכותו, לטובת הציבור, בתום לב, מתוך שיקולים ענייניים ראויים וסבירים בלבד, ללא פניות וללא שיקולים זרים.
 

סמכות המינוי ניתנה על פי החוק לשרים, אך היא נתונה בידיהם כנאמנים מטעם המדינה, כדי לשקוד על הבחירה הטובה ביותר של האדם שיעשה לקידומה של החברה הממשלתית. שיקול העל של השר בהקשר זה של המינוי חייב להיות אפוא, טובתה של החברה ותקינות פעולתה לתכלתיות ולמטרות שלשמן הוקמה.

 

על השר – הגורם הממנה- לבחון את כישוריו ואת נסיונו והבנתו של המועמד בתחום הניהול העסקי וכן חובה עליו לשקול את תכונותיו האישיות של המועמד ואת מידת התאמתו להרכב המצוי של הדירקטוריון ויכולתו לפעול במסגרת הרכב זה, הכל כדי לוודא שהמינוי יהא לטובת החברה ולטובתה בלב וכי המועמד יפעל באופן תקין ויעיל, ומתוך טוהר המידות הראוי לניהולה של חברה ממשלתית.

 

כשירות לכהונה- מי יכול להתמנות כדירקטור בחברה ממשלתית?

כשירות לכהונה:

"16.א.  כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית, תושב ישראל שמלאו לו 25 שנה לפחות, ושנתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא בעל תואר אקדמי באחד מן המקצועות הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה או לימודי עבודה, או שהוא בעל תואר אקדמי אחר או שהוא השלים לימודי השכלה גבוהה אחרת, הכל בתחום עיסוקה העיקרי של החברה; לעניין השכלה גבוהה אחרת נקבע כי השכלה זו לא תיפול מהשכלתם של נושאי המשרה בעלי ההשכלה גבוהה. על התכנית בה למד להיות במהותה מקבילה במשכה, בהיקפה ובתכנית הלימודים שלה לתואר אקדמי, והכל בכפוף לתחום עיסוקה של החברה.

(2) הוא בעל נסיון של חמש שנים לפחות באחד מאלה, או שהוא בעל נסיון מצטבר של חמש שנים לפחות בשניים או יותר מאלה:

(א) בתפקיד בכיר בתחום הניהול העיסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי;צריך גם שמורכבות פעילותו של התאגיד, אופי פעילותו וסוג המשימות שבו תהיינה דומות.

(ב) בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי בנושאים כלכליים, מסחריים, ניהוליים או משפטיים; הצורך הוא בנסיון ביצועי יש צורך שתהיה השקעה עם פעילות החברה.

(ג) בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה."

 

"16א1. (א) על אף האמור בסעיף 16א, כשיר לכהן כדירקטור בחברה ממשלתית גם מי שהוא בעל תואר אקדמי שני או שלישי, אף אם לא מתקיים בו האמור בפסקה (1) לאותו סעיף.

 (ב)  בחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה לא יותר משישה דירקטורים, לא יעלה מספר הדירקטורים כאמור בסעיף קטן (א) על אחד, ובחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה שבעה דירקטורים לפחות – על שני דירקטורים, ולפחות אחד מהם יהיה בעל תואר אקדמי שלישי.

16א2. (א)   לכל חברה ממשלתית יתמנה דירקטור אחד לפחות שהוועדה לבדיקת מינויים מצאה שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי סעיף 240 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

 (ב)  השרים יהיו רשאים למנות דירקטורים לחברה ממשלתית לפי חוק זה, אף אם טרם מונה דירקטור לפי סעיף זה באותה חברה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי למנוע את מינויו."

 

מגבלות החלות על מינוי דירקטורים:

מי לא יכול להתמנות כדירקטור בחברה ממשלתית?

סעיף 17 לחוק החברות הממשלתיות קובע כלהלן:

סייגים

 

"17.  (א)   אלה אינם כשירים להיות דירקטור:

(1) שר, סגן שר וחבר הכנסת;
 

(2) עובד החברה ומי שמועסק בשירותה, למעט המנהל הכללי ונציג נבחר של עובדי החברה; יושב ראש הדירקטוריון לא ייחשב כעובד החברה לענין זה;
 

 (2) עובד המדינה החברה ומי שמועסק בשירותה, למעט המנהל הכללי ונציג נבחר של עובדי החברה; יושב ראש הדירקטוריון לא ייחשב כעובד החברה לענין זה;
 

(3) אדם מקרב הציבור אשר עיסוקיו האחרים עלולים ליצור ניגוד-ענינים עם תפקידו כדירקטור באותה חברה;
 

 (4) מנהל הרשות ועובדיה, זולת אם נמצאת החברה בהליך של פירוק או חיסול עסקיה;
 

(5) מי שהורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון או שהיא מחייבת את אי מינויו;
 

(6) מי שפסול לכהן כדירקטור בחברה על פי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, או על פי כל דין אחר.
 

(ב) לא יהיה אדם דירקטור ביותר משתי חברות אלא במקרים שקבע שר האוצר בתקנות בהתייעצות עם הרשות ובאישור הועדה.
 

 (ג1) בחברה שהמדינה ממנה בה את כל הדירקטורים, למעט דירקטורים חיצוניים, או שבידיה זכות כאמור, לא יעלה מספרם הכולל של חברי דירקטוריון החברה, לרבות דירקטורים חיצוניים, על 12 חברים; הוראה זו לא תחול על חברה שלפני יום א' בסיון התשס"ג (1 ביוני 2003) לא היתה חברה בבעלות ממשלתית מלאה ושמספר הדירקטורים הכולל בה עלה על 12 דירקטורים.
 

 (ד)  מספר הדירקטורים מבין עובדי המדינה לא יעלה על שני  שלישים מכלל חברי הדירקטוריון שנתמנו כנציגי הממשלה."

 

הגבלה נוספת החלה על מינוי דירקטור בחברה ממשלתית הינה כי אסור שתהא לו זיקה או קשר אישי להנהלת החברה או להנהלת תאגיד קשור:

 

"17.א. (א)   מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף 17(א)(3), לא יתמנה אדם לדירקטור, בין מקרב הציבור ובין מקרב עובדי המדינה, אם יש לו זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה, או אם יש לו קשר אישי להנהלת החברה או להנהלת תאגיד קשור לחברה.
 

 (ב)  לענין סעיף קטן זה –
 

"זיקה כלכלית לחברה או לתאגיד קשור לחברה" - החזקה במישרין בניירות ערך של החברה או של תאגיד קשור לחברה באחוז אחד או בשיעור משמעותי הנמוך ממנו, או מי שרשאי למנות דירקטור בחברה או בתאגיד קשור לחברה;
 

"תאגיד קשור לחברה" - תאגיד המחזיק חמישים אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המוצא של החברה או מכוח ההצבעה בה, או הרשאי למנות מחצית או יותר מהדירקטורים, או את המנהל הכללי שלה, וכן תאגיד אשר החברה מחזיקה בו זכויות כאמור;
 

"קשר אישי להנהלה" של החברה או של תאגיד קשור לחברה מתקיים בין היתר, באדם שהוא בן משפחה של דירקטור או של מנהל כללי או של עובד בכיר בחברה או בתאגיד קשור לחברה; לענין זה, "בן משפחה" - בן זוג, אח, הורה, צאצא, צאצא בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה."

 

אילוצים נוספים במינוי דירקטור בחברה ממשלתית

ייצוג הולם:

"18א. (א)    בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.
 

 (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים בני המין שאינו מיוצג באופן הולם באותה עת בדירקטוריון החברה.
 

18א1.    (א) בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסיה הערבית.
 

 (ב) עד להשגת ביטוי הולם לייצוג כאמור, ימנו השרים, ככל שניתן בנסיבות הענין, דירקטורים מקרב האוכלוסיה הערבית.
 

 (ג) לענין סעיף זה, "האוכלוסיה הערבית" - לרבות האוכלוסיה הדרוזית והצ'רקסית."
 

 

בין יתר השיקולים שיש, על הועדה לתת מקום לייצוג הולם לנשים ולאוכלוסיה הערבית. בהעדר ייצוג הולם  תפנה הועדה את תשומת ליבו של המציע לעובדה זו, והדיון במועמדים לאותה חברה יתקיים לאחר שיוצעו מועמדים מקרב האוכלוסיה שאינה מיוצגת באופן הולם או לאחר שהשר המציע ינמק בכתב, להנחת דעתה של הועדה, מדוע אין בנסיבות להציע מועמד אחר.

 

כשירות מיוחדת:

"18ג. (א) מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה.

 (ב)    לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית.

 (ג)    הוראות סעיף 16א לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה."

 

לעניין הכשירות המיוחדת, נרחיב בהמשך.

                                                                                     

 

אופן מינוי דירקטור בחברה ממשלתית

 

חוק החברות:

כיצד בנויה הועדה לבדיקת מינויים?

 

"18ב. (א) שר האוצר ימנה ועדה לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון, או מנהל כללי, בחברה ממשלתית בהרכב זה:

 

1) יושב ראש הועדה שיהיה נציג שיקבע היועץ המשפטי לממשלה הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי, והוא יבוא מקרב עובדי המדינה או מקרב עובדי השירות הציבורי, ויכול שיהיה מי שכיהן כשופט או מי שפרש מתפקידו בשירות המדינה או בשירות הציבורי; [היום בראש הועדה עומד השופט בדימוס שלום ברנר]

(2) איש ציבור שיקבע יושב ראש הועדה לפי הענין, מתוך רשימה של אנשי ציבור שקבעו שר האוצר ושר המשפטים לענין זה, שמתקיימים בהם תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון ושאין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה;

(3) נציג רשות החברות הממשלתיות."

 

תפקידי הועדה:

בדברי ההצעה לתיקון מספר 6 לחוק נכתב, בין היתר, כי מטרות הועדה הינן להבטיח קיומו של הליך מינוי תקין של דירקטורים שיהיה מבוסס על שיקולים ענייניים הקשורים בקידום טובתה של החברה והתאמת המועמד לכהן בתפקיד זה, בדרך של ערובות מתאימות לכך שבחינת המועמדים תהיה מנותקת ממגמות פוליטיות וממחויבות אישית. הגדרת הכשירויות האישיות צריכות להיות הן מבחינת כשירותו המקצועית והן מבחינת כשירותו האישית. כך עליה לבדוק האם מתקיימות דרישות ההשכלה והניסיון והאם אין הוא פסול מלכהן על פי סעיפים17 ו-17א לחוק וכן עליה לבדוק האם המועמד הוא בעל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר-מבחינת תנאי הכשירות לועדה יש סמכויות החלטה- אישור או פסילה. בשלב בחינת התאמתו של המועמד לתפקיד סמכות הועדה הינה סמכות המלצה אולם להמלצתה יש משקל רב. בשלב זה על הועדה להתייחס להתאמת המועמד בשים לב, בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה, לגדולה ולהרכב הדירקטוריון בעת המינוי ובהתחשב לזמן שיכול המועמד להקדיש לתפקיד לו הוא מיועד.

"18ב (ג)   ואלה תפקידי הועדה:

(1)  לבדוק אם מתקיימים במועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי, תנאי הכשירות האמורים בסעיפים 16א, 24(ג) או 37(ג) לפי הענין, והאם אין הוא פסול מלכהן על פי האמור בסעיפים 17 ו-17א;

על הועדה לבדיקת מינויים לבדוק אם מתקיימים במועמדים לתפקידים כאמור בחברות ממשלתיות תנאי כשירות, האם הם אינם פסולים מלכהן על פי הקבוע בחוק וכן לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתם לתפקיד המוצע להם. התכלית העומדת בבסיס פעולתה של הועדה לבדיקת מינויים היא הצורך במנגנון ביקורת על מינויים למשרות שונות, וזאת בעיקר בהיבטים שלבחינת כישורי המועמד וקיום זיקה לגורם הממנה. האחריות למינוי המועמד המתאים ביותר מוטלת על כל הגורמים המעורבים במינוי וסמכותה של הועדה אינה מייתרת את שיקול דעתו של השר.

על פי פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 6777/98 רוזנברג נ' הועדה לבדיקת מינויים, סמכות הועדה בשלב בו נבחנים תנאי הכשירות של המועמד היא סמכות אישור ולא סמכות המלצה גרידא. בשלב השני, בו נבחנת התאמת הדירקטור לתפקיד, תפקיד הועדה הוא לייעץ לשרים בדבר מידת ההתאמה.

(2)  לקבוע אם מן הראוי למנותו בהתאם לאמור בסעיף 18ג;

(3)  לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתו של המועמד לתפקיד, בשים לב בין היתר, לצרכיה המיוחדים של החברה, לגודלה, ולהרכב הדירקטוריון בעת המינוי, ובהתחשב ביכולתו של המועמד להקדיש את הזמן הראוי לתפקיד לו הוא מיועד;

(4)  הועדה תעביר לשרים את חוות דעתה בענינים המפורטים בפסקאות (1) עד (3), בכתב;

(5)  לצורך ביצוע תפקידיה על פי חוק זה, רשאית הועדה לדרוש פרטים בכתב אודות המועמד, תולדות חייו, השכלתו ועיסוקיו, וכן לדרוש כל מידע או חוות דעת מהרשות."

על מנת שלוועדה תהא האפשרות להחליט אודות המועמד, על הגורם הממנה להמציא לועדה לבדיקת מינויים, מבעוד מועד- מידע אודות המועמד- שאלון שמולא כדבעי על ידי המועמד בצירוף אסמכתאות ובתוספת תצהיר בחתימתו על שלמות ואמיתות המידע שנמסר בשאלון וכן כל מידע אחר שיידרש לוועדה. לאחר קבלת חוות דעתה ואישורה של הוועדה, יחליט השר אודות המינוי.

למינוי בניגוד לחוות דעת הועדה עלולות להיות השלכות- הדבר יכול להחשב כחריגה מסמכות או להקים ספק אודות סבירות המינוי.

 

18ג.   (א) מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה.

        (ב) לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית.

        (ג)  הוראות סעיף 16א לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה."

 

לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה- יש לנקוט במשנה זהירות בהקשר זה במינויים בתקופת הבחירות.

 

המבחנים שעל הועדה להפעיל הם לעיתים מבחנים אובייקטיבים- עובדתיים ולעיתם כשאי הכשרות נעוצה בניגוד עניינים של המועמד עם תפקידו כדירקטור בחברה פלונית- המבחן הוא אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד, וכרוך גם בהפעלת שיקול דעת.

 

זיקה לשר-

"18ג. (א) מצאה הועדה לבדיקת מינויים כי למועמד לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית, יש זיקה אישית, עיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי חוק זה לאותה כהונה.

 (ב)    לענין חוק זה, לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית.

 (ג)    הוראות סעיף 16א לא יחולו על נציג נבחר מבין עובדי החברה המתמנה לדירקטור ובלבד שמלאו לו עשרים וחמש שנים ביום שנתמנה."

                                                                                     

הכלל הקבוע בסעיף זה מבוסס על העקרונות שנקבעו בפסיקת בתי המשפט ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה במהלך השנים, בדבר הפסול במינוי אשר נעשה משיקולים זרים- פוליטיים, מפלגתיים אישיים או אחרים.הפועל היוצא מעקרונות אלה, הנמנים עם עקרונות המשפט המינהלי, הוא כי מינוי הנעשה בשל קרבה, או זיקה או תלות לגרום הממנה, הדרגה הנותנת יסוד לחשש סביר של נטייה פסולה- הוא מינוי פסול.

מטרת הסעיף הינה להבטיח כי לחברות הממשלתיות יתמנו דירקטורים ומנהלים מקצועיים.

זיקה מפלגתית- פוליטית, כזיקה אישית או עסקית אחרת, יש בה בכדי לפסול מינוי כשהשיקול הפוליטי או האישי הינו רכיב בשיקולי המינוי.

הסעיף קובע מבחן אובייקטיבי, לפיו מי שהוא בעל זיקה לשר, יידרש לעמוד במבחן מחמיר יותר. עם זאת, אין סעיף 18ג אוסר על מינוי מועמדים בעלי זיקה כאמור,אלא מציב דרישה נוספת המנסה להבטיח כי המועמדים הם אכן המתאימים לתפקיד.

 

יש להבהיר כי אין סעיף 18ג מוציא את תחולתם של עקרונות המשפט הציבורי בדבר הפסול שבמינויים פוליטיים. עקרונות אלה יפים בכל עת, ואף משמשים, בין השאר, לפרשנותו של סעיף זה.

בית המשפט קבע כי אין די בכל שהכשירות היא בתחומי פעולתה של החברה וכי היא צריכה להיות "מיוחדת"

 בג"צ ניסן, 250/96 רבון נ' חברת החשמל ואח' נאמר לעניין זה:

"מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ומבלי ליתן הגדרה ממצה אשר ניתנת בנקל ליישום, די אם נאמר כי מועמד בעל זיקה לשר כשיר לעבור את תנאי הסף של "כישורים מיוחדים" או "כשירות מיוחדת", רק אם בשל כישוריו המיוחדים משקלה הסגולי של תרומתו לחברה צפויה להיות כה מכרעת, עד כי הדבר מצדיק לקחת את הסיכון הטבוע במינויו בשל קשריו עם שר משרי הממשלה". (עמ' 784).

 

הגישה המתבקשת היא אפוא, כי הצעת מועמדים בעלי זיקה לא תהיה כדבר שבשיגרה, אלא תהא חריג המלמד על הכלל, ובוודאי שגם באותם מקרים יהיו אלה מינויים ראויים למעלה מכל ספק.

 

בבחינת המועמד על הועדה לתת את דעתה גם על הזיקה ולעוצמתה.
 

כל שנאמר לגבי האיסור לייחס לזהות הפוליטית משקל בתהליך הבחירה והמינוי של הדירקטור, יפה גם לעניין הימנעות ממינוי. בשני המקרים הם התערב בשיקולים שיקול פוליטי, יהיו פעולת השר או מחדלו פסולים.

 

פסלות מכח עקרונות כלליים של המשפט המינהלי
 

בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה מס' 6.5000 עילות הפסלות הקבועות בחוק אינן ממצות בהכרח ועדיין חלים על המינויים עקרונות המשפט המינהלי. במקרים בהם יהיה אישור המינוי בלתי סביר באופן קיצוני, רשאית הועדה שלא לאשר את המינוי. דוגמה מובהקת בה עסק הפסיקה הוא חשד למעורבות בפלילים, אשר עלולה לפגוע בהתאמת מועמד למשרה בשל הפגיעה הכריכה במינוי באמון הציבור.
 

בבג"צ 7710/98 הרב כהן ואח' נ' שר הפנים ואח'- נקבע כי שר הדתות רשאי שלא לאשר למינוי למועצה דתית של מי שהוג שנגדו כתב אישום חמור, אף על פי שאין זו "עילת פסילה".
 

בבג"צ 6163/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' נדונה כשרות מינוי למשרה בכירה בשירות המדינה של מי שביצע עבירה פלילית בנסיבות חמורות אף על פי שלא הורשע בדין.
 

גם במקרים בהם התברר כי מועמד ביצע מעשים המעוררים ספק בדבר טוהר מידותיו, הדבר עשוי להוות שיקול לפסילת מועמדתו,כפי שקבע בית המשפט העליון כאשר פסל מינוי מועמד שחתם על מסמכים אשר תוכנם אינו אמת,על מנת להשיג טובת הנאה אישית (בג"צ ניסן, 250/96 רבון נ' חברת החשמל ואח').

 

המבחן בהקשר זה הינו האם קיימות ראיות במידה הנדרשת במשפט המינהלי להוכחת מעורבותו של המועמד בביצוע עבירה מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין המבצע אותה ראוי לשמש בתפקיד ציבורי, אם בכלל ואם בתפקיד מסוים.
 

לצד בחינת הראיות שהושגו בחקירה, יש מקום להתחשב בשיקולים נוספים הרלוונטיים לענייננו- כל יש מקום למדיניות מחמירה יותר ככל שהתפקיד בכיר יותר או מדובר בתפקיד בעל רגישות מיוחדת (פעילות ביטחונית רגישה, חובת אמון מיוחדת כלפי הציבור).

 

נהלי עבודת ועדת המינויים:

  1. מועמד ימסור שאלון ותצהיר מאומת על ידי עו"ד בנוגע לשלמות ומהימנות המידע שמסר. 
     
  2. השר אשר מציע את המועמד הספציפי יצרף מכתב בחתימתו בו הוא מציין כי הסב את תשומת לב המועד לכך שעל השאלון לשקף באופן מלא ונאות את כל המידע הרלוונטי, תוך הפנייה לסעיפי חוק רלוונטיים וכן להנחיות היועמ"ש וחוזרי הרשות הנוגעים לעניין ובמיוחד להוראות בדבר העדר זיקה לשרים. 
     
  3. הועדה תבחן את המינוי בהתאם לקריטריונים שנדונו לעיל. 

 

הדירקטור והדירקטוריון

מעמדה המיוחד של חברה ממשלתית, מקרינה ומשליכה גם על עבודות הדירקטוריון והדירקטור עצמו:
 

דוגמאות:

קבלת החלטות בדרך של משאל טלפוני

קבלת החלטות במשאל טלפוני אינה מהווה תחליף לקיום ישיבה וקבלת החלטה לאחר דיון יסודי. לכן,  גם אם הדבר אפשרי על פי תקנות החברה,  אין להשתמש בדרך זו אלא במקרים הנדירים ביותר, כשקיים קושי ממשי לכינוס הדירקטוריון ועיכוב ההחלטה יגרום נזק רציני לחברה.
 

בכל מקרה של החלטה בדרך של משאל טלפוני, יש להודיע על כך מראש לנציג הרשות ולהביא את הנושא, כולל גורמי הדחיפות, לדיון מלא בישיבת הדירקטוריון הקרובה.
 

תדירות קיום ישיבות דירקטוריון, מועדי ומקום ההתכנסות

לפי סעיף 26 א לחוק, חובה לקיים ישיבת דירקטוריון לפי צרכי החברה לפחות אחת לחודשיים, זולת אם קבעו השרים, לאחר התייעצות עם הרשות, מועדים אחרים לפי טיב עסקיה של החברה.

 

מינוי חליף לדירקטור מטעם המדינה או חברה ממשלתית

  1. דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית אינו יכול למנות לעצמו חליף