English
פרסומים
   

פגם בכדאיות העסקה לא מהווה הגנה לביטול הסכם בעילה של כפייה ועושק

20/11/2011


                                                                        גדעון פישר, עו"ד

 עילת ביטול חוזה בשל עושק מעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים המטפל במצבים בהם נערך חוזה על ידי הצדדים מדעת ומרצון, ובכל זאת דבק בהתקשרות פגם המצדיק את התערבות הדין, עד כדי מתן אפשרות לביטולה החד צדדי. ההצדקה להתערבות היא מוסרית, והרעיון המנחה של הוראת העושק הוא של מוסר וצדק חברתי.

על מנת שתוקנה לצד הטוען טענת עושק, לפי סעיף זה, עילה לבטול החוזה, עליו להוכיח קיומם של שלושה אלמנטים מצטברים: הצד המבקש ביטול חוזה נמצא במצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון, הצד השני לחוזה ניצל מצוקה זו שלו, ועקב ניצול זה נקשר הקשר החוזי, תנאי החוזה גרועים מן המקובל, במידה בלתי סבירה.הלכה פסוקה היא שלצורך הוכחת העובדה כי תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, יש צורך בחוות דעת של מומחה שתסביר את התנאים המקובלים, ודרכה ללמוד על תנאי ההסכם.

בטרם יכיר בית משפט באפשרות ביטול חד - צדדי של התחייבות מכח סעיף 18 לחוק, עליו להשתכנע, כי המצוקה והחולשה הגופנית, או השכלית, או חוסר הניסיון, היו כבדי משקל והסיטו את שקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון. כמובן שמטבע הדברים יש להתרשמותו של בית המשפט הדן בעניינים אלה משקל מכריע.

סעיף 17 לחוק החוזים, קובע כי תנאי לביטול חוזה בשל כפיה, הוא שהצד שכנגד כפה על יריבו את ההתקשרות "בכוח או באיום". הכלל הנוהג הוא כי שימוש באמצעים לגיטימיים ומקובלים כדי להביא אדם לחתום על חוזה, למשל, אינם מקימים את עילת התביעה. קרי, חתימה מתוך כפייה תתגבש במקום שבו לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו לפגמים ברצון.

יצוין, כי הטוען לקיומם של אותם לחצים ולקיומו של פגם בכריתה עליו נטל ההוכחה, שהינו נטל הוכחה מוגבר. כך, בגדרו של סעיף 17 לחוק החוזים, לחץ כלכלי עשוי להיחשב ל"איום", בתנאי שהוא נגוע בחוסר חוקיות או בהעדר לגיטימיות. בנוסף, גם אם הנתבע מפעיל כלפי התובע לחצים בעוצמה ובאיכות המסוגלות לפי הדין לעלות כדי כפיה, עדיין קיום הכפייה היה נשלל, או לפחות נחלש במידה ממשית, אם התובע נעזר בייעוץ משפטי והיה מסוגל לפנות לערכאות על מנת למנוע את הפעלת האיום.

סוגיות אלו הגיעו לפתחו של בית המשפט השלום בתא"ק 170967/09 לברן ואח' נ' א.ש.דודי נכסים והשקעות בע"מ ואח' ות"א 39423-01-10 א.ש. דודי - נכסים והשקעות בע"מ ואח' נ' לברן ואח' בפני כבוד השופט סובול.

התובעים, עורכי דין במקצועם, הגישו תביעה לתשלום יתרת שכ"ט מוסכם בגין ייצוגם של הנתבעים בהליכים משפטיים, שבבסיסה עומדים הסכמי שכר הטרחה בהם התקשרו הצדדים.

לטענת הנתבעים, הסכמי שכר הטרחה הוכתבו על ידי התובעים, תוך ניצול מצוקתם של הנתבעים, כמו גם ניצולם של יחסי האמון המיוחדים אשר שררו בין הצדדים, ובדרך של כפייה כלכלית ועושק.

בית המשפט קבע, כי הכפייה והעושק אינם נמדדים בקנה מידה סובייקטיבי, ואין אמונתו של אדם כי אולץ להתקשר בחוזה מביאה לידי הכרה ביכולת ביטולו. כך, אפילו מוכחת התקיימותן של עילות הכפייה או העושק, אין בכך כדי להוביל מאליו לבטלותו של ההסכם, אלא רק להקים בידי התובעים זכות להודיע על ביטולו, כאשר כפועל יוצא מאיחור במתן הודעת ביטול, מאבד התובע את ברירת הביטול, והוא מוחזק כמי שקיבל על עצמו את ההתחייבות על פי ההסכם.

מנסיבות המקרה עולה, כי הנתבע לא חש בלחץ ובמצוקה הנטענים בזמן אמת, אלא שבדיעבד הבין כי היה נתון לכפייה. כמו כן, טענותיו של הנתבע עומדות בניגוד להסכמים הכתובים, אשר הנתבע אישר את חתימתו עליהם, לרבות קריאת תוכנם בטרם חתימתו עליהם.

בנסיבות העניין, מדובר, לכל היותר על פגם בשיקול דעת עסקי בלבד, המהווה פגם בכדאיות העסקה. אולם, נקבע כי לא מדובר בפגם, העונה על התנאים בסעיף 17 לחוק החוזים, הדרושים לשם קיומן של עילות הכפייה והעושק.



חזור