"בזכות" הסילוף

יש גם כמה פסקי דין שמקוממים אותי, ועל שניים מהם, באותו נושא, אפרט.
 

חנה סנש צנחה עם חבריה בשנת 1944, במלחמת העולם השניה, בקרואטיה, במטרה להסתנן להונגריה, ולסייע לשארית הפליטה שם.

היא נתפסה ע"י ההונגרים, נחקרה בעינויים ולא נשברה, אף לא גילתה היכן חבריה שצנחו עמה. היא הועמדה לדין והוצאה להורג ב- 7 בנובמבר 1944.
 

אחד בשם לרנר הכין תסריט לסרט טלויזיה על פרשת קסטנר, ושילב בתוכו קטע דמיוני שבו הטיח קסטנר באמה של חנה סנש את הדברים הבאים:
 

"אני אגיד לך מי גילה למשטרה ההונגרית שפלגי וגולדשטין עומדים להגיע אלי. היא! הבת שלך. היא, חנה סנש הגיבורה. היא נשברה בחקירה וגילתה הכל."
 

המשפחה של חנה סנש הגישה בג"צ למניעת הקרנת הסרט. בג"צ דחה את הבקשה. חמש שנים לאחר מכן נתן הנשיא ברק את הנימוקים. הוא קבע שחופש הביטוי וחופש היצירה עדיפים על פני כבוד האדם, וגם חופש הסילוף ההיסטורי עדיף על כבודה של חנה סנש הגיבורה. השופט מצא הסכים עימו, ואילו השופט חשין, בדעת מיעוט, חלק על כך.
 

אגב, לפני כשנה נפתחו הארכיונים בהונגריה ומחקירתה של סנש עולה כי היא אכן לא נשברה ולא גילתה דבר.
 

בעקבות תקדים זה התיר בג"צ גם לשדר את הסרט "ג'נין, ג'נין" שסילף את מה שאירע בג'נין בעת מבצע "חומת מגן", סרט שבו תוארו חיילי צה"ל מבצעים כביכול מעשי זוועה, בניגוד למה שקרה שם באמת.
 

אני חולק על גישתו של ברק כי חופש הביטוי עדיף על כל חרויות האזרח האחרות, בכל נסיבות שהן, ובמיוחד התקוממתי כי בשם חופש היצירה ניתן לסלף עובדות היסטוריות.
 

שני פסקי דין אלו העלו בזכרוני את שירו של נתן אלתרמן, שנכתב שנים רבות קודם לכן, וכמובן ללא קשר לפסקי הדין הנ"ל. הנה הוא לפניכם:
 

"תחרות לנסיון"

מאת נתן אלתרמן
 

ארבע חרויות נודעות לתהילה

החליטו, בנשוב רוח-סתיו קלילה,

לערוך תחרות בריצה, לשם שחוק,

ואשר תנצח – זר יותן לה כחוק.

אז ניצבו בשורה ארבעתן, לאמור:

החופש מפחד, החופש ממחסור,

וחופש הדת, וחופש הדיבור,

וסביבן – הקהל וראשי הציבור.

אך בטרם התחילו אורַח לרוץ,

נתגלה יצור פלא, צולע וגוץ,

איזה חופש מוזר, חמישי במספר,

שאפילו ברמז עליו לא דובר.

ויגש, מְדַדֶּה על רגלו החיגרת,

אל ארבע החופשות הבנויות לתפארת,

ויצחק ערמומי ויגד בקריצה:

אתחרה גם אני עימכן בריצה.

אז נשאו חרויות את קולן כמו נֶבֶל,

ותשאלנה בבוז וברחמים: מי הנֶפֶל?

איזה חופש אתה? ובמצמוץ וליפלוף

סח הנפל: אני הוא חופש הסילוף!

צחוק ניתך מסביב כמפל המים:

הלזה יתחרה עם קלות הרגלים?

הוא יכרע! הוא יפול! הוא יהיה לקלס!

הוא חיגר! הוא גמד! הוא משול כחרס!

אבל הס… התחרות מתחילה! הצחוק תם…

אט לאט מתאבן הקהל הנדהם-

רחבו העינים! אילמה כל לשון!

הסילוף הפיסח הגיע ראשון!

עוד תחרות נערכת, עוד שתי תחרויות,

שוב עובר הסילוף לפני החרויות!

ובבואן אחריו למקום המסומן,

חדלות הן כמעט להכיר את עצמן!

אזי פחד נפל על ארבע החופשות,

ונשמע רק צקצוק שיניהן הנוקשות,

ויותר מכולן, כנקלע בקדחת,

רעד, כידוע, החופש מפחד!

ובמרכז הזירה התייצב הסילוף

ויקרא: לי הכתר! אני האלוף!

- הסילוף זה טיבו! הוא מצניע פנים,

הוא מתחיל בריצה למרחקים קטנים!

הוא מתחיל בתחרות נסיון, קו לקו,

אבל בה מאמן הוא את כוח רגליו…

ולכן אם ירשה העולם לו לרוץ,

הוא יכול, החיגר הלזה והגוץ,

לעבור כל תקוות לאומים, כל חלום,

ולהגיע ראשון אל מטרות השלום!

הנותנים לו לגשת לשדה התחרות,

מנחילים למפרע תבוסה לחרות!