הפסקת אש, בחירה נכונה

שרשרת ההפיכות בעולם הערבי הפכה את המזרח התיכון לאזור בלתי יציב ומסוכן יותר.
 

שנים קודם קמו ארגונים אסלאמיים ובראשם ארגון "האחים המוסלמים" שהאידאולוגיה שלהם היא "האסלם הוא הפתרון". לצד הפעילות החברתית חזר גם האסלאם הקיצוני.

ישראל ניצבת כיום מול 2 סכנות עיקריות:

• איראן שלדעתנו לא זנחה את התוכנית להפוך למדינה גרעינית
• הטרור

לנו ניסיון רב בלחימה נגד טרור, זו מלחמה א- סימטרית הן במובן של אופי האיום מול היכולות של צה"ל והן במובן האתי. צה"ל עשה כל מאמץ למנוע פגיעה באזרחים. החמאס כיוון לפגיעה באזרחים והשתמש באזרחיו כמגן אנושי.
 

אל מבצע "צוק איתן" יצאנו באין ברירה, החמאס המטיר רקטות ומרגמות על יישובינו ואזרחנו. הבלגנו, כפי שאף מדינה לא הייתה מבליגה. כשהתוקפנות לא פסקה יצאנו למבצע.


החמאס בנה את עמדותיו בתוך האוכלוסייה, חפר מנהרות מתחת לשטח גדול ברצועת עזה והכין מארבים לחיילינו.
החמאס הוא אויב חמקמק, קשה לאסוף עליו מודיעין ולמרות הקושי הגיע מודיעין איכותי לכוחות והמפקדים והחיילים לחמו בגבורה.
החמאס מתוסכל, כל מה שניסה צבאית נכשל.


בפני ממשלת ישראל עמדו 3 אופציות:

1. להיכנס למו"מ ולהשיג הפסקת אש ארוכה ויציבה.
    
2. התשה - תקופה ארוכה של ירי ותגובה - לא מקובל.
    
3. הכרעת החמאס - בכוח צה"ל לעשות זאת, טוב עשה נתניהו שבחר לא למוטט את החמאס, אופרציה שכזאת מחייבת לכבוש את רצועת עזה, לשהות בה שנתיים שלוש ולשלוט ב- 2 מיליון אזרחים. במבצע כזה היינו סופגים אבדות רבות, אך לאחר מס' שנים חמאס היה משקם עצמו.
    

עמדתי הייתה כי הפסקת אש ארוכה תושג באמצעות הסדרה ולכן צריך היה להמשיך ולנסות להשיג הסדרה באמצעות מו"מ. זאת בסיוע ובשיתוף מצרים, הרשות הפלסטינית, מדינות ערב המתונות כמו ירדן וסעודיה, ארה"ב ואירופה. ברגע בו פסקה האש ראוי לשוב לשולחן המו"מ בקהיר. אסור היה לישראל להיקלע למלחמת התשה, צריך היה להשיב על ירי בירי מסיבי ולהיכנס קרקעית, במטרה לפגוע בראשי החמא"ס, זאת כדי להביא להפסקת אש תוך פגיעה קשה מאוד בחמאס כך שיגיע מוחלש עוד יותר לשולחן המו"מ.

מבצע שכזה היה מחייב כיבוש חלק מהעיר עזה, הלחימה הייתה עלולה להיות קשה ולגבות מצה"ל מספר לא מבוטל של נפגעים.
אני מבקש להדגיש, נכון נהג ראש הממשלה כאשר בחר בנתיב ההסדרה, אך אם החמאס לא היה מבקש הפסקת אש היה עולה הצורך לפגוע בראשיו.

ממשלת ישראל לא קבעה יעד אסטרטגי ממנו צריך לגזור את היעדים המדיניים והיעדים הצבאיים.

לדעתי - היעד האסטרטגי צריך להיות מו"מ בין ישראל לפלסטינים במטרה להגיע לסיום הסכסוך ולשלום.

נוצרה קונסטלציה מיוחדת - מצרים מתנגדת לחמאס, החמאס ספג מכות קשות, למצרים ולישראל אינטרסים רבים משותפים, גם לירדן, לסעודיה ולמדינות המפרץ.

אסור להחמיץ הזדמנות לבחון פעם נוספת ייתכנות להביא סוף לסכסוך במזרח התיכון.

צריך להסדיר הפסקת אש, להכניס את אבו מאזן לרצועת עזה. ואז, בשותפות מדינות האזור להגיע להסכם אזורי שמבוסס על היוזמה הערבית שלפיה 22 חברות הליגה הערבית מוכנות לחתום על הסכמי שלום מלאים עם ישראל.